הסבל שאנחנו חווים, הוא תוצאה של הפרשנות שלנו, לאירוע שקרה. האירוע יכול להיות מחוץ לנו, כמו התנהגות מזלזלת של מישהו אחר או מצב כספי ירוד ויכול להיות גם משהו שקורה בתוכנו, כמו רגש או תחושה גופנית.
בחיים הרגילים שלנו, אנחנו אפילו לא שמים לב לכך שישנה פרשנות, כי הפרשנות מתערבבת לה עם המציאות ושתיהן נדמות לנו כדבר אחד. פעמון האזעקה שאמור לעורר אותנו לחקור את הפרשנות שלנו, הוא הרגש הקשה שאנחנו חווים.
כל רגש קשה שאנחנו חווים, הוא תוצאה של פרשנות לא נכונה של המציאות.
המשפט הזה הוא כל כך חדשני וכל כך משמעותי, שאני רואה צורך לחזור עליו שוב:
כל רגש קשה שאנחנו חווים, הוא תוצאה של פרשנות לא נכונה של המציאות.
חקירת המחשבות על ידי שיטת העבודה, חוקרת את הפרשנות שלנו על אירוע שהתרחש, במטרה לגלות את האמת השלימה של האירוע.
לכן, המחשבה שאנחנו חוקרים צריכה להכיל עובדות או דעות שאנחנו מאמינים בהם, נטו. בלי רגשות, בלי הסברים ובלי מילות קישור.
ניקח מקרה מסוים, לשם דוגמא:
נודע לי ממקור כלשהו, שלחשבון הבנק של חברי, עמנואל, נכנס סכום גדול של כסף. עבורי זה היה כמובן מקור מצוין לכיסוי הגרעון החודשי ופניתי אליו בבקשת הלואה. עמנואל ענה לי, שאין לו כרגע יכולת להלוות לי ואני, נדהמתי מהתשובה… כעסתי עליו מאד והבנתי, שהוא פשוט לא סומך עלי, הוא לא חבר טוב באמת, הוא אנוכי, אולי הוא אפילו שונא אותי ומתנהג אלי בנחמדות רק כלפי חוץ.
אפילו אם אני יודע שכל אלו מחשבות לאו דוקא אמיתיות, עדיין המערכת הפנימית שלי כן מאמינה להן ובסופו של דבר היא זאת שמנהלת אותי והיחס הפנימי שלי אל אותו אדם יושפע מאד בעקבות המחשבות הללו, כל עוד לא אחקור אותן.
לכן, אעלה על הכתב את כל המחשבות אודות המקרה והאדם. הדרך הקלה ביותר לעשות זאת, היא על ידי הצפת הרגשות כלפיו ולכן אכתוב: אני כועס מאד על עמנואל, בגלל שיש לו כסף והוא לא רוצה להלוות לי. בטח יש לו משהו נגדי. הוא לא סומך עלי. אני שונא את עמנואל, בגלל שאני מבין שהוא באמת בעצם שונא אותי, הוא מתנהג אלי בנחמדות רק כלפי חוץ וכו' וכו'.
כדי להציף את המחשבות, טוב להעלות את הרגשות שהתעוררו בעקבות המקרה. אבל, אחרי שהעלינו את הרגשות והמחשבות, עלינו לדלות מהם את מחשבות הפרשנות בלבד, בלי תוספות. עלינו לסנן את הרגשות ואת מילות הקישור וההסבר. לכן, מכל מה שכתבתי על המקרה עם עמנואל, יצאו לחקירה המחשבות הללו:
- עמנואל לא רוצה להלוות לי.
- יש לעמנואל משהו נגדי.
- עמנואל לא סומך עלי.
- עמנואל שונא אותי.
- עמנואל מתנהג אלי בנחמדות רק כלפי חוץ.
אחרי שהמחשבות מצויות לפני על הדף, אני כבר יודע, בעצם, מה גורם לי להרגיש רע – המחשבות הללו. ומה עושים איתם? חוקרים על ידי שיטת "העבודה". כלומר, לוקחים מחשבה אחר מחשבה ושואלים אודותיה את ארבע השאלות של שיטת "העבודה":
1. האם זאת האמת?
2. האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?
3. איך אתה מגיב, מה קורה, כשאתה מאמין למחשבה הזאת?
4. מי תהיה בלי המחשבה הזאת?
ואחר כך הופכים את המחשבה לפחות שלושה היפוכים:
ההיפוך לשלילה.
היפוך התפקידים.
ההיפוך לעצמי.
ומוצאים דוגמאות או סיבות לנכונות ההיפוך.
תחנת המוצא של שיטת "העבודה" זהו הסבל.
- כל רגש קשה הוא כמו שעון מעורר, המעורר את האדם לחקור את המחשבות שלו: "הי! אתה מאמין במחשבה שקרית… האם זאת האמת…?"
