במשך הרבה שנים הסתובבתי עם עגמומיות בלב ובגרון ימים שלמים ובעצם -ממש כל הזמן… זה נהיה כבר כמעט כמו כאב גופני ואפילו לא ידעתי להסביר לעצמי בדיוק למה ועל מה.
כשנפגשתי עם אנשים בסביבה והייתי צריך ממצוות דרך ארץ לתקשר איתם ובד בבד הרגשתי את העגמומיות נוכחת, חששתי מאוד שיבחינו בזה שאני עצוב ואם ירצו להבין – אפילו לא אדע להגיד למה וחשבתי לעצמי ש"משהו ממש לא בסדר איתי".
במהלך החיים, ככל שהכרתי יותר ויותר כלים לעזרה רגשית ונחשפתי לעוד ועוד תובנות וידע על עולם הנפש, העגמומיות במהלך היום הלכה ופחתה, אבל עדיין, בלילה, כשהיום הסתיים והתחלתי מה שנקרא "להתקדם לכיוון המיטה" עלה הרבה עצב פנימי מלמטה והציף את הלב והגרון.
לגמור את היום עם עגמומיות בלב ובגרון זו לא חוויה כל כך נעימה, אבל היא כן חוויה ממכרת 🙂 ההתבוססות בתוך הכאב והחידלון, בתוך המסכנות וחוסר האונים, נותנת כנראה איזו שהיא זהות ותחושה של קיום ושל ערך…
היום אני יודע שהעגמומיות הזאת הייתה תוצאה של ביקורת עצמית חריפה, שהתפתחה עד לכדי שנאה עצמית של ממש (לא במודע), בייחוד בגלל שלא הצלחתי לממש את השאיפות שלי לגדול, להצטיין ו"להיות משהו".
עד היום אני מתמודד מידי פעם עם ביקורת עצמית חריפה, שמעלה תסכול, עצב ועגמומיות ללב ולגרון, אבל היום – יש לי כלים להבין למה היא באה ומה לעשות כדי להחזיר לעצמי את שמחת החיים.
לפני כשנה, באחד הסגרים הקשוחים שידענו אז, טיילתי ברחוב עם חבר סמוך ל-12 בלילה, מועד ההתחלה החוקית של הסגר. מיהרתי להיפרד ממנו כדי שיספיק לחזור לביתו המרוחק לפני הסגר. לפתע אנחנו שומעים בכי רציני של ילד. זה לא היה מהרחוב, אלא מאחד הבתים וזה לא היה בכי יללני ותובעני כזה, של ילד שמתעורר מחלום רע, אלא בכי חנוק, מלא צער וכאב.
לא לקח לשנינו הרבה זמן כדי להבין, שבכי כזה הוא בכי של ילד מוכה ואם ישנו ילד מוכה – בהכרח יש מישהו שמכה אותו! לא אלאה אתכם בכל פרטי המקרה ובמה שעשינו בעקבותיו, אבל פתאום עלתה בי תובנה סופר חשובה:
כשאנחנו עולים על מיטתנו בלילה ומרגישים מועקה, עצבות ועגמומיות, מישהו בתוכנו פשוט בוכה… הוא בוכה כי הוא מוכה ואם הוא מוכה ברור הוא שיש מישהו שמכה אותו!
אז בלילה הבא שתחושו את העגמומיות בלב או בגרון, תסתכלו סביבכם ומן הסתם תראו שאין שם אף אחד בסביבה החיצונית, שמכה את הילד הפנימי שלכם…
האם יתכן שאלו אתם בעצמכם?!
נסו לבדוק אילו מחשבות בכייניות עולות בתוככם יחד עם העצבות והעגמומיות ואחרי שתזהו אותן, נסו לבדוק אילו מחשבות תובעניות ואלימות קיימות בתוככם כלפי עצמכם, שגורמות את הבכי הפנימי הזה.
זה לא תמיד קל, אבל זה תמיד שווה מאוד: עצם הזיהוי של המחשבות הללו כגורמי העצבות וההבנה שמי שמכה אותי הוא בעצם אני עצמי, יכול לתת המון לשיפור ההרגשה שלכם.
מתקשים לעשות זאת לבד? כאן תוכלו לקבל פגישה ראשונה ללא עלות עם הרב צבי פפר מנהל המכון
