איך היחסים שלך עם יום הכיפורים? אוהב את היום ושמח בו, או חלילה מסובך איתו? ואני לא מתכוון לשאול מה אמורים היו להיות היחסים… אלא עם יד על הלב, בכנות, מה באמת היחסים?
אני שואל את זה, כי אני מכיר מעצמי וגם שומע מרבים אחרים, שקשה להם עם יום כיפור:
להתחיל לחטט בכל עניניי, למצוא מומים וחוסר שלימות ולפרט לפני הקב"ה את כל המקומות והדברים שאני לא לגמרי בסדר בהם: חטאים, כשלונות, חסרונות מידות רעות…
וואו!
זה קשה ברמות על וגם עלול לגרום לעצבות, מרמור ודכדוך. להביא לשנאה עצמית ולקלקול יחסי האהבה עם הבורא, שהביא אותי לשנוא את עצמי…
מכיר את זה?
תחשוב מה קורה אם מישהו קרוב אליך מוצא בך איזה חיסרון ומבקר אותך – כמה זה משפיל אותך ופוגע בך עד העצם וזה רק בהערה קטנה 🙂 אז לעמוד יום שלם ופשוט למנות פעם אחר פעם אחר פעם, את כל החסרונות החטאים והכשלונות (ויש המהדרים לעשות את זה עד לדקי דקויות) זו עלולה להיות חוויה ממש קשה וממש שוברת.
מאידך, יום הכיפורים הוא באמת היום הטוב ביותר בשנה!! "לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים" ולמה? כי ביום הזה הקב"ה נותן לנו מתנה עצומה וענקית, שאין לנו בכלל היכולת הנפשית להעריך אותה במידתה האמיתית:
מחילת עוונות, חטאים ואפילו פשעים, אם רק נודה בהם ולפחות נרצה לשוב מהם. פשוט מחיקת חובות "בחיני חינם", מקוה טהרה של ממש והטהרה הזאת תלויה בוידוי שלנו, כלומר בזה שנודה שיש לנו מה לתקן…
אז כדאיים הדברים לגרום לנו לחפש ולשאול את עצמנו:
למה בעצם כל כך קשה לנו למצוא בעצמנו חסרונות ולהתוודות עליהם ומה ניתן לעשות כדי להתחזק ולהתגבר על זה??? לקח לי הרבה שנים למצוא תשובה לשאלה עבור עצמי ואני מתכבד לשתף אותך בה:
כשאני שומע ביקורת או מוצא בעצמי חיסרון, מלבד גאוותי שנפגעת, גם הדימוי העצמי שלי כאדם טוב, חיובי ואהוב עלול להיפגע ומחשבות מכאיבות מאוד כמו:
"אני רע", "אני חוטא",
"אני רחוק מקדושה",
"אני לא אהוב אצל הקב"ה",
"הקב"ה לא מרוצה ממני",
"אין לי תקוה"
וכן על זה הדרך…
עלולות להתעורר בליבי. מתוך המצוקה שהמחשבות הללו מסוגלות לעורר, יתכן שיתעוררו מחשבות (אולי אפילו בתת המודע) עוד קשות מאלה על השם יתברך, על טובו ועל אהבתו אותי. מחשבות שבעצמם גורמות לעוד יותר מחשבות רעות, קשות ומשפילות על עצמי וגלגל ההרס מסתובב לו… המחשבות הללו שעולות בעקבות הביקורת – בעקבות הוידוי, הן אלה שגורמות להרגשות הקשות של עצב, דכדוך ואפילו יאוש.
לו היתה לנו דרך, לחזק בקרבנו את ההכרה בכל הדברים הטובים שיש בנו ושעשינו בחיים ולראות שבמהותנו אנחנו טובים וצדיקים ואהובים אצל הקב"ה, גם אם חטאנו.
לו היתה לנו דרך, לחזק את השלווה והיציבות הפנימיים שלנו ולא להתרגש מכל מחשבה שלילית שעולה בנו, אלא לחוש בטחון בטוב ובערך הפנימיים והמהותיים שלנו
לו היו לנו הדרכים ליצור בקרבנו עוצמה פנימית עם יישוב הדעת ובטחון ממשי בטוב שלנו ובערכנו הרוחני, היינו מסוגלים לקבל ביקורת וגם לעמוד בתשובה לפני השם, בלי להישבר ולהידכדך ואדרבה, לחוות חיזוק והתעלות מתוך שמחה!
האם ישנם דרכים כאלה? פרקטיים ומעשיים שבאמת עובדים?
אני מכיר שניים כאלה:
כלי אחד – שיטת "העבודה" עליה אני מרבה לכתוב במסרים שלי ולא אאריך עליה כאן.
הכלי השני, הוא כלי ייחודי שזכיתי לפתח על פי משנתם של גדולי הדורות וקראתי לו "מאפשר התשובה".
